זהבי נ' אריה חברה ישראלית לבטוח בע"מ

פסק דין

1. התובע, יליד 5.5.1963 בן 48 כיום, אדריכל עובד אינטל, עתר נגד הנתבעת לפיצוי על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן – החוק), בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו, עקב תאונת דרכים מיום 12.11.06 (להלן – התאונה).

הנתבעת הינה מבטחת רכבו של התובע.

2. אין מחלוקת בין הצדדים לעניין החבות על פי החוק.

3. התאונה הוכרה כתאונת עבודה וועדה רפואית לעררים קבעה כי לתובע נותרה נכות אורטופדית צמיתה בשיעור 5% בגין שבר באצבע (קמיצה) ביד שמאל, החל מיום 1.3.07. תקנה 15 לא הופעלה.

בנוסף, נקבעה לתובע נכות זמנית בשיעור 30% בתקופה מיום 2.12.06 עד 28.2.07.

4. ב"כ הצדדים חלוקים באשר להשפעת הנכות על תפקודו של התובע וכן באשר לפריטי הנזק וגובהם.

5. לאחר שמיעת עדות התובע ועיון בסיכומי ב"כ הצדדים ובכל המסמכים הרלוונטיים (לרבות: התיעוד הרפואי והאסמכתאות שצורפו לתחשיבי הנזק והסיכומים מטעם הצדדים), שוכנעתי, לקבוע העובדות והמסקנות הבאות:

5.1. נכות תפקודית –

קיימת מחלוקת בין הצדדים לעניין שעור נכותו התפקודית של התובע כתוצאה מהתאונה (התובע טוען כי נותרה לו נכות תפקודית בשיעור 5%, והנתבעת טוענת כי לא נותרה לתובע כל מגבלה תפקודית כתוצאה מהתאונה).

לתובע נקבעה נכות רפואית של 5%. על פי ההלכות הפסוקות לבית המשפט הסמכות לקבוע את שיעור הנכות התפקודית.

שיעור הנכות הרפואית אינו הנתון היחיד שיילקח בחשבון בעת קביעת הנכות התפקודית. נכות זו מטבע הדברים נבחנת גם על פי מהות העבודה בפועל לאחר חזרת התובע לעבודה וגובה ההשתכרות (ראה לעניין זה לדוגמה - ע"א 3049/93 סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח', פ"ד נב(3), 792, בסע' 8 ואילך לפסק הדין).

התובע, אדריכל במקצועו, חזר לעבודתו לאחר התאונה ומעדות התובע ומכלול הראיות עולה כי לא נפגעה משמעותית מקצועיותו, מומחיותו ואפשרויות הקידום בעבודתו (ראה להלן).

בשים לב ל – מהות הפגיעה (ביד לא דומיננטית), קביעות המל"ל (כולל אי הפעלת תקנה 15), העובדה שהתובע מתפקד באופן מלא בעבודתו לאחר התאונה, למהות עיסוקו ושכרו של התובע לפני התאונה וכיום (ראה להלן), הזמן שחלף מאז התאונה ועד היום (ארבע וחצי שנים), גילו, השכלתו וניסיונו התעסוקתי של התובע, אני קובע כי נכותו התפקודית נמוכה מהנכות הרפואית שנקבעה לו בתחום האורטופדי.

5.2. נוכח האמור לעיל , אני מעריך את נזקיו של התובע כדלקמן:

5.2.1. כאב וסבל -

לפי 5% נכות וללא ימי אשפוז, וכן בשים לב למהות הפגיעה, הטיפולים להם נדרש התובע (ואשר רלוונטיים לפגיעה בתאונה) ולתקופת אי הכושר לאחר התאונה, אני פוסק לתובע בגין ראש נזק זה - סך של 12,000 ₪ נכון להיום (בהתאם לסמכותי על פי סע' 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976).

5.2.2.הפסדי השתכרות לעבר -

על פי נתוני המל"ל שהוצגו (סומן נ/4) ותלושי השכר שצורפו על ידי התובע לתחשיב הנזק, שכרו החודשי של התובע לפני התאונה עמד על סך ממוצע של 23,600 ₪ ברוטו לחודש.

התובע צירף אישורים רפואיים עבור 20 ימי אי כושר לאחר התאונה. בתקופה זו שולם שכרו על ידי המעביד (דמי הפגיעה מהמל"ל שולמו ישירות למעביד) ולא נגרמו לו הפסדי שכר כלשהם (ראה עדות התובע בעניין זה בעמ' 4 לפרוטוקול ישיבת 13.4.11, תלוש השכר לחודש 11/06, סומן נ/2, וכן אישור המל"ל על תשלום דמי פגיעה, סומן נ/3).